רוק אינסטרומנטלי

רוק אינסטרומנטלי
Instrumental Rock
מקורות סגנוניים	רוק, רוק אנד רול
מקורות תרבותיים	שנות ה-1950 ושנות ה-1960 בארצות הברית
מוצא	ארצות הברית
כלים	גיטרה, גיטרה בס, תופים
פופולריות מיינסטרים	שיא הפופולריות הייתה בסוף שנות ה-1950 ותחילת שנות ה-1960

רוק אינסטרומנטלי (באנגלית: Instrumental Rock) הוא סגנון רוק ששם דגש על כלי נגינה ואשר אינו כולל שירה.

דוגמאות לרוק אנד רול אינסטרומנטלי נמצאות בכל תת-ז'אנר של מוזיקת הרוק, ולעיתים קרובות ממוזיקאים המתמחים בתחום כדוגמת ג'ו סטריאני, סטיב ואי, דיק דייל ו"הונצ'רס" (The Ventures). ללהקות מיינסטרים כראש ולהקת האחים אולמן גם היו הצלחות בתחום.

כתוצאה מתנועת הפוסט רוק בשנות ה-90 וכן מנדירותן של רצועות שמע אינסטרומנטליות במיינסטרים המוזיקה, הרוק האינסטרומנטלי תויג כ"רוק נסיוני" ("Experimental Rock").

בשעה שרוב להקות הרוק מבצעות קטעים אינסטרומנטליים, אלה הכוללות שירה באופן ניכר אינן נחשבות כשייכות לסגנון ספציפי זה.

היסטוריה מוקדמת

הרוק אנד רול האינסטרומנטלי היה פופולרי מאוד בתקופה שלפני הפלישה הבריטית (אמצע שנות ה-50-אמצע שנות ה-60), שראה קטעים אינסטרומנטליים מאמנים כדוגמת נגן הסקסופון והעוגב ביל דוגט, נגני הבלוז ג'ימי ריד וליטל ווקר, הסקסופוניסט ארל בוסטיק, נגני הג'אז טאב סמית' וארנט קוב, ונגני הרית'ם אנד בלוז ביג ג'יי מקנילי, רד פרייסוק ולי אלן.

אורגן חשמלי וסקסופון היו מבין הכלים ששלטו בקטעים האינסטרומנטליים, אך הבולטת מכולם הייתה הגיטרה. ביוני 1963, מעט לפני הפלישה הבריטית, הוציא הגיטריסט לוני מאק את הקטע האינסטרומנטלי "Memphis" שהגיע למקום חמישי ברשימת מצעדי הפזמונים, והיה לקטע הווירטואוזי הראשון באורך מלא שכלל סולמות ודיסטורשן. קטע זה האיץ את כניסתו של ז'אנר הבלוז רוק, שמאוחר יותר ראה אמנים כאריק קלפטון, ג'ימי הנדריקס וסטיבי ריי ווהן.

שנות ה-70

סגנונות הפאנק (Funk) ודיסקו הביאו באמתחתם כמה קטעים אינסטרומנטליים במהלך שנות ה-70. כמו כן, לסגנון הג'אז פיוז'ן היו מספר הצטלבויות עם סגנון הרוק, ומספר להקות כ-"Return To Forever", "Mahavishnu Orchestra" ו-"Weather Report" זכו להערצה רבה בקרב מעריצים. הגיטריסט ג'ף בק הוציא מספר אלבומים שנעו בין סגנונות הרוק והפיוז'ן.

להקת האחים אולמן לא נחשבת ללהקת רוק אינסטרומנטלי, אולם הם ביצעו מספר קטעים אינסטרומנטליים וגרסאות ארוכות יותר לשיריהם. דוגמה טובה לכך נמצא בקטע בן ה-22 דקות "Whipping Post" באלבומם משנת 1971 "At Fillmore East" ("הופעה חיה בפילמור איסט"). באמצע שנות ה-70 הוציא ג'ף בק שני אלבומים אינסטרומנטליים מלאים, "Blow By Blow" ו-"Wired", שהושפעו רבות מסגנון הג'אז, ואפילו האלבום השני כלל גרסת כיסוי לביצועו של נגן הקונטרבס צ'ארלס מינגוס "Goodbye Pork Pie Hat".

מספר מבצעי רוק ורוק מתקדם בשנות ה-60 ושנות ה-70, כללו קטעים אינסטרומנטליים וירטואוזים בהופעותיהם, על אף שכללו שירה. להקת קינג קרימזון השיגה מעמד קאלט בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עם ביצועים ששילבו את סגנונות הרוק, הג'אז, הרוק הקלאסי וההבי מטאל. אלבום הרוק המתקדם של מייק אולדפילד "Tubular Bells", שיצא ב-1973, היה ברובו אינסטרומנטלי למעט מספר מילים, והיה לאלבום האינסטרומנטלי הנמכר ביותר אי פעם.

שנות ה-80

במהלך שנות ה-80, ז'אנר הרוק האינסטרומנטלי שלט בזכות מספר נגני סולו. הווירטואוז השוודי ינגוויי מלמסטין רכש לעצמו שם דבר בשנת 1984 בעת שניגן עם הלהקה "אלקטרז", ושנה לאחר מכן הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Rising Force", שהגיע למקום ה-60 במצעד הפזמונים. אלבומו של ג'ו סטריאני משנת 1987, "Surfing with the Alien", היה להפתעה מסחרית וכלל שני קטעים שהפכו לאבני יסוד לנגנים חדשים - הבלדה "Always With Me, Always With You" וסווינג הג'אז "Satch Boogie". שנתיים לאחר מכן יצא אלבומו "Flying in a Blue Dream".

לאחר שמלמסטין עזב את אלקטרז, החליף סטיב ואי את מקומו, שעד לאותה עת ניגן עם להקתו של פרנק זאפה. ואי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Flex-Able" בשנת 1984. הגיטריסט ג'ייסון בקר הוציא שני אלבומים עם הרכב קקופוני, שכללה אותו ואת מרטי פרידמן, שעזב מאוחר יותר את ההרכב כדי לנגן עם להקת הת'ראש מטאל מגאדת'. לאחר צאת אלבומם השני של ההרכב בשנת 1988, הוציא בקר שני אלבומי סולו לפני שאובחן במחלת ALS ורותק לכיסא גלגלים.

שנות ה-90

בשנת 1990, הוציא סטיב ואי את אלבומו השני "Passion and Warfare", שהיה שילוב בין רוק, ג'אז, רוק קלאסי ונעימות אסיאתיות, ונחשב לפריצת דרך טכנית בכל הנוגע להלחנה בעזרת גיטרה חשמלית. בהמשך הוציא ואי שלושה אלבומים, שהאחרון שבהם "Fire Garden" נחשב באותה עת לאלבומו המורכב והאפי ביותר. בשנת 1995 החל מייקל אנג'לו באטיו את קריירת הסולו שלו. אלבומיו הכילו קטעים אינסטרומנטליים, אולם נוספה להם שירה.

סרטו של קוונטין טרנטינו, ספרות זולה, השתמש רבות ברוק אינסטרומנטלי בפסקול הסרט, מה שתרם להתעניינות הולכת וגוברת בסגנון הרוק המיוחד.

במהלך שנות ה-90, מוזיקת הרוק האינסטרומנטלי פרחה גם בקרב להקות אינדי רוק.

עם עליית סגנון הגראנג', הפופולריות של הרוק האינסטרומנטלי הלכה ודעכה, ומספר אמנים מצומצם המשיך לשגשג בתחומם.

שנות ה-2000

סטיב ואי התבקש להופיע בסימפוניה "Fire Strings", שתוכננה עבור גיטרה חשמלית בהשתתפות 100 נגנים, ונחשבה כבלתי אפשרית לביצוע. ואי הצליח במשימה לאחר שנתן ביצוע מרשים וזכה לשבחים מנגני התזמורת הקלאסית. מספר שנים אחר כך, ואי הלחין בעצמו קונצרט בשם "The Aching Hunger", שכלל להקת רוק (שלוש גיטרות, תופים וגיטרה בס), סינתסייזר ותזמורת בת 50 נגנים, ובין השנים 2004–2005 השתתף יחד עם תזמורת מטרופול של הולנד בקונצרט עם מרבית מביצועיו.

במשך השנים האחרונות גדל מספר אלבומי הסולו של נגני הרוק האינסטרומנטלי. רוב נגני שנות ה-80 ביצעו קאמבקים, במיוחד לאור נגינת קטעים אינסטרומנטליים ישנים שכעת זכו לעדנה מחודשת. אמנים כדוגמת סטיב מורס, מרטי פרידמן, פול גילברט, ג'ו סטריאני וינגוויי מלמסטין ממשיכים להוציא אלבומי סולו ויוצאים לסיבובי הופעות בהצלחה רבה. אולם, נדיר מאוד לשמוע קטעים אינסטרומנטליים במצעדי הרדיו.

שנות ה-2000 ראו גם את עליית הפופולריות של להקות הנחשבות כשייכות לזרם הפוסט רוק, שרבות מהן הוציאו קטעים אינסטרומנטליים. להקות כדוגמת "Godspeed You! Black Emperor", "Do Make Say Think", "Mogwai", "God Is an Astronaut", "Russian Circles" ו-"Explosions in the Sky".

להקות אינסטרומנטלי

נגני רוק אינסטרומנטלי

קישורים חיצוניים

רשימת הקטעים האינסטרומנטליים המובילים בין השנים 1960 - 2004