ניסוי הקונפורמיות של אש
ניסוי הקונפורמיות של אָש נערך בשנת 1951 על ידי החוקר סולומון אש, מטרת הניסוי: חקירת כוחה של הקונפורמיות הקבוצתית, והוא משתייך לתחום הפסיכולוגיה החברתית.
מהלך הניסוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אָש הושיב שבעה אנשים בחדר, כאשר מתוכם אדם אחד הוא הנבדק והשאר משתפי פעולה עם החוקר. לאנשים הוצגו שלושה קווים אנכיים באורכים שונים, ועליהם היה לומר איזה מהקווים דומה ביותר באורכו לקו נוסף שהוצג (המטלה הייתה קלה). האנשים נשאלו זה אחר זה לגבי תשובתם לכל סט קווים, כאשר הנבדק היה תמיד האחד לפני האחרון שענה את תשובתו, כך ששמע את תשובותיהם של חמישה אנשים אחרים.
בפעמיים הראשונות ענו כל המשתתפים את התשובה הנכונה, אך בשאר צעדי הניסוי, ענו משתפי הפעולה את התשובה הנכונה רק ברבע מהפעמים. בשאר הפעמים ענו כולם את אותה תשובה שגויה.
אש רצה לבדוק אם הנבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של שאר האנשים. כאשר שאר האנשים ענו נכון, הנבדקים לא טעו בזיהוי הקו הדומה. אך כאשר משתפי הפעולה נתנו תשובה שגויה, נטו הנבדקים לענות כמוהם. חצי מהנבדקים ענו תשובה שגויה כמו שאר המשתתפים לפחות במחצית מצעדי הניסוי. רק רבע מהנבדקים לא התנהגו בצורה קונפורמית באף אחד מהמקרים ונתנו תשובה נכונה בכל הצעדים. אש שאל את נבדקיו מדוע הם ענו כפי שענו. התשובה הנפוצה ביותר הייתה שהנבדק ידע שהוא עונה תשובה שגויה, אך לא רצה לענות באופן שונה. בנוסף, חלק מהנבדקים הטילו ספק ביכולת השיפוט שלהם ואילו אחרים טענו שהשתכנעו שהקו עליו הצביעו יתר המשתתפים הוא הדומה ביותר.
אש בחר דווקא משימה קלה שהתשובה שלה כה ברורה מכיוון שרצה לחקור צייתנות, קונפורמיות ציבורית באופן טהור, תוך נטרול האפשרות שהמשתתפים שינו את דעתם לגבי התשובה הנכונה, או טעו לגביה מלכתחילה.
אימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים מאוחרים יותר (של אלן ולווין)[1] שהשתמשו בפרדיגמה ניסויית זו מצאו שכאשר הקבוצה אינה מציגה עמדה אחידה, יורדת בצורה דרסטית מידת ההתנהגות הקונפורמית. מספיק שאדם אחד יציג עמדה שונה מיתר המשתתפים (גם אם היא אינה זהה לזו של הנבדק), כדי להקטין את הסיכוי להתנהגות קונפורמית של הנבדק.
למעשה, עלה כי מה שחשוב לשם קונפורמיות הוא הקונצנזוס, ולא מספר האנשים החושבים אותו הדבר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניסוי הקונפורמיות של אש בסרטון ביוטיוב.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Allen, V.L & Levine, J.M. (1969). Consensus and conformity. Journal of Experimental Social Psychology. V.5 (4), pp. 389-399.