הורסט קלר

הורסט קלר (גרמנית: Horst Köhler, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; נולד ב-22 בפברואר 1943) הוא הנשיא התשיעי של גרמניה. שימש בתפקיד מ-1 ביולי 2004 עד 31 במאי 2010.

הורסט קלר
Horst Köhler

לידה	22 בפברואר 1943 (בן 81) סקיירביישוב, גנרלגוברנמן
מדינה
השכלה	אוניברסיטת טיבינגן
מפלגה	המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU)
בת זוג	אווה קלר
נשיא גרמניה ה־9 1 ביולי 2004 – 31 במאי 2010 (5 שנים) → יוהאנס ראו כריסטיאן וולף ←
פרסים והוקרה
מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2002) צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1992) הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (3 באפריל 2007) Adam Smith Prize (2014) אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש (2007) עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (2005) Karl-Preusker-Medaille (2011) אות הקצין הגדול המוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית (2003) אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2004) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית פרס הכלכלה העולמית (2017) מסדר הנסיך אנריקה מסדר דוסטיק, דרגה 1 מסדר ויטאוטאס הגדול אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית מסדר הוורד הלבן של פינלנד מסדר אולף הקדוש אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית מסדר האמבט פרס שטייגר עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה צווארון מסדר הנסיך אנריקה מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי הצלב הגדול עם הצווארון של מסדר ויטאוטאס הגדול מסדר האריה של הולנד
חתימה

ביוגרפיה

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת

קלר נולד ב-22 בפברואר 1943 בסקיירביישוב שבפולין. הוריו היו חקלאים גרמנים שמוצאם בבסרביה הרומנית (היום שייכת למולדובה). קלר הוא השביעי מבין שמונה אחים.

בתחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה בסרביה על ידי ברית המועצות, והמשפחה הועברה לפולין שהייתה בשליטת גרמניה. בשנת 1944 נסה המשפחה מהחיילים הסובייטים ללייפציג, שם גרו בתנאי מחסור. לאחר המלחמה ניסו הוריו של קלר לבנות חיים חקלאיים מחדש, אך משבר חמור בחקלאות במזרח גרמניה הביא להחלטתם לערוק למערב. ב-17 ביוני 1953 עברה המשפחה למערב ברלין; במשך 4 שנים חיה המשפחה במחנה פליטים, וב-1957 קיבלה מגורים בלודוויגסבורג הסמוכה לשטוטגרט, בדרום מערב גרמניה.

קלר מגיע מרקע כלכלי מובהק. הוא למד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת טיבינגן, ולאחר מכן עבד בה עד לשנת 1976. ב-1977 עבר לבון, בירת גרמניה המערבית, ועבד במשרד הכלכלה. באותה העת הצטרף למפלגה הנוצרית דמוקרטית הגרמנית (CDU, מפלגת השמרנים). הוא שימש בשורה של תפקידים שונים במשרד האוצר, וכן כיועץ אישי לקנצלר גרמניה דאז, הלמוט קוהל.

בין 1993 ו-1998 שימש כנשיא איגוד הבנקים לחסכון בגרמניה, ולאחר מכן במשך שנתיים כנשיא הבנק האירופי לפיתוח. בשנת 2000, בעצתו ובתמיכתו של קנצלר גרמניה דאז, גרהרד שרדר, מונה קלר לראש קרן המטבע הבינלאומית, תפקיד בו שימש עד לבחירתו לנשיא גרמניה. במשך כהונתו רבו המחאות נגד הקרן; בעיקר הועלו טענות על מעורבותה בהגברת חוסר השוויון בין המדינות העשירות והעניות בעולם.

כנשיא גרמניה

קלר, שעד לבחירתו לנשיא לא שימש בתפקיד בכיר בפוליטיקה הגרמנית, היה אלמוני יחסית ערב הבחירות לנשיאות; סקר הראה שרק כחמישית מהגרמנים ידעו במי מדובר. בחירתו הייתה בקושי: הוא קיבל 604 קולות בפרלמנט הגרמני, כש-603 הוא הגבול המינימלי לבחירה.

הורסט קלר בפגישה עם בונו, סולן להקת U2

בחירתו התקבלה בקולות מעורבים. בחוגים כלכליים הובעה שביעות רצון מרקעו הכלכלי של הנשיא החדש; בחוגים אחרים הובעה התנגדות, מאותה הסיבה בדיוק (כלומר, חוסר הגיוון בעשייתו הציבורית של קלר). אחרים דווקא ציינו לטובה את העובדה שאולי בפעם הראשונה נבחר נשיא לגרמניה יותר בשל כישוריו ופחות בשל עברו וקשריו הפוליטיים.

בחירתו של קלר על פני מועמדת מפלגת השלטון (SPD, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית) נחשבת למפלה לממשלה. יש האומרים שזו הייתה תקיעת מסמר נוסף בארון הקבורה של שלטון המפלגה, אשר הפסידה את ראשות הממשלה בבחירות בשנת 2005. בנאום קבלת התפקיד קרא קלר להגברת האחדות, האומץ והיוזמה האישית בגרמניה מוּכת המיתון הכלכלי.

כבר חודשיים לאחר בחירתו יצר פרובוקציה, כשדיבר בראיון על ההבדלים הגדולים ברמת החיים בין מערב ומזרח גרמניה (לשעבר), עליהם מתקשה הממשלה להתגבר. דבריו של קלר בנושא התפרשו כ"הודעת כניעה" וכאמרת "אין ברירה, המצב לא ישתנה בקרוב". הדברים יצרו תסיסה, במיוחד במזרח גרמניה.

בנובמבר 2004 היה קלר מראשוני המתנגדים להצעת הממשלה, "להזיז" את יום האחדות הגרמנית מ-3 באוקטובר בכל שנה ליום ראשון הראשון באוקטובר, זאת כדי לחסוך את יום החופש מהעבודה הכרוך בכך ואת הנזק לכלכלה. התוכנית בוטלה לבסוף ו-3 באוקטובר נותר על כנו כיום איחוד גרמניה. נושא זה לא היה היחיד בו התערב הנשיא החדש בפוליטיקה, כמעט תמיד כנגד עמדת הממשלה.

כחצי שנה לאחר בחירתו, הראו סקרים שקלר מהווה את אחת הדמויות האהובות ביותר בפוליטיקה הגרמנית. קלר הפרוטסטנטי נשוי לאווה, מורה לגרמנית, ואב לאולריקה וליוכן. קלר הוא נשיא גרמניה הראשון שנולד מחוץ לגבולות גרמניה.

הביקור בישראל

בשנת 2005 ביקרו הורסט קלר ורעייתו אווה בישראל, הוא החל את ביקורו בחיפה במפגש בבית הגפן עם ראשי עדות ודתות, שם גם נטע עץ זית מאוחר יותר באותו היום, יחד עם ילדים ערבים ויהודים ובנוכחות כל האורחים. בדבריו עמד הנשיא הגרמני על הקשרים המיוחדים שבין גרמניה לישראל ומחויבותם של מנהיגי גרמניה להמשיך ולשמור על קשרים אלו גם בעתיד. בהמשך הניח זר פרחים באנדרטת מוריה לזכרם של חללי הטרור. הביקור נחשב לציון דרך חשוב בקשר הידידות שבין ישראל וגרמניה.

כהונה שנייה

ב-23 במאי 2009 נבחר על ידי האספה הפדרלית של גרמניה, הגוף הבוחר את נשיא גרמניה והמורכב ממספר שווה של חברי הבונדסטאג ושל נציגים המתמנים על ידי המפלגות לפי כוחן בפרלמנטים של מדינות המחוז, לכהונה שנייה בת חמש שנים, בקולות 613 מתוך 1224 חברי האספה. ב-31 במאי 2010 התפטר קלר מתפקידו כנשיא לאחר שנמתחה על התבטאויותיו ביקורת מצד גורמים פוליטיים גרמניים. קלר תמך בדבריו בזכותה של גרמניה כיצואנית לשמור על נתיבי שיט בינלאומיים פתוחים. נטען כלפיו כי דבריו אלו הם צידוד בדיפלומטית ספינת תותחים ולמרות שקלר טען שהוא התכוון לתופעת הפיראטיות באוקיינוס ההודי ליד סומליה, הוא החליט להתפטר. לאחר תקופת ביניים של חודש כאשר ינס בהרנסן כיהן כנשיא זמני, החליפו כנשיא גרמניה כריסטיאן וולף.

קישורים חיצוניים

• הורסט קלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הורסט קלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הורסט קלר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)