הולנד החדשה
הולנד החדשה (הולנדית: Nieuw-Nederland) הייתה מושבה הולנדית על חופה המזרחי של צפון אמריקה, בארצות הברית של ימינו, שהתקיימה בין השנים 1614–1679. היא נתגלתה בידי חברת הודו המערבית ההולנדית, על סיפונה של היאכטה הלב מאן (הולנדית: halve maen) תחת פיקודו של החוקר הנרי הדסון ב-1609. האזור נחקר מ-1611 עד 1614 בידי אדריאן בלוק והנדריק כריסטיאנסז. המפה שיצרו ב-1614 הציגה לפרלמנט ההולנדי, את הטריטוריה "הולנד החדשה". הולנד החדשה הפכה לפרובינציה ברפובליקה ההולנדית בשנת 1624.
| |||
.jpg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | הולנדית | ||
| עיר בירה | ניו אמסטרדם | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אמריקה הצפונית  | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך הקמה | 1614 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1674 | ||
| ישות יורשת |
פרובינציית ניו יורק פרובינציית ניו ג'רזי הפרובינציה של פנסילבניה קולוניית דלאוור קולוניית קונטיקט קולוניית רוד איילנד | ||
| כלכלה | |||
| מטבע |
רייקסדאלדר הולנדי טאלר | ||
  | |||
מקור
עריכהבמהלך המאה ה-17 אירופה עברה צמיחה חברתית, תרבותית וכלכלית נרחבת הידועה בשם תור הזהב ההולנדי בהולנד. מדינות התחרו על שליטה בנתיבי סחר רווחיים ברחבי העולם, במיוחד אלה לאסיה. במקביל, קונפליקטים פילוסופיים ותאולוגיים באו לידי ביטוי בקרבות צבאיים ברחבי יבשת אירופה. הרפובליקה של הולנד המאוחדת הפכה לביתם של אנשי רוח רבים, אנשי עסקים בינלאומיים ופליטים דתיים. ביבשת אמריקה היה לאנגלים יישוב בג'יימסטאון, וירג'יניה, לצרפתים יישובים קטנים בפורט רויאל ובקוויבק, והספרדים פיתחו מושבות כדי לנצל את המסחר בדרום אמריקה ובקאריביים.
בשנת 1609, קפטן הים והמגלה האנגלי הנרי הדסון נשכר על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) הממוקמת באמסטרדם כדי למצוא מעבר לצפון-מזרח לאסיה, להפליג סביב סקנדינביה ורוסיה. הקרח של הקוטב הצפוני החזיר אותו לאחור בניסיון השני שלו, אז הוא הפליג מערבה כדי לחפש מעבר צפון-מערבי במקום לחזור הביתה. בסופו של דבר הוא חקר את המים מול החוף המזרחי של אמריקה על סיפון הסירת Flyboat Halve Maen. היציאה הראשונה שלו מהספינה הייתה בניופאונדלנד והשנייה בקייפ קוד.
הדסון האמין שהמעבר לאוקיינוס השקט היה בין נהר סנט לורנס למפרץ צ'ספיק, אז הוא הפליג דרומה למפרץ, ואז פנה צפונה, ונסע קרוב לאורך החוף. הוא גילה את מפרץ דלאוור והחל להפליג במעלה הנהר בחיפוש אחר המעבר. מאמץ זה סוכל על ידי שרטון, וה-Halve Maen המשיך צפונה. לאחר שעברו את סנדי הוק, האדסון וצוותו נכנסו ל-Narrows לתוך מפרץ ניו יורק העליון. (ה-Narrows תועד בשנת 1524 על ידי החוקר ג'ובאני דה וראצאנו, והגשר המודרני המשתרע נקרא על שמו.) הדסון האמין שמצא את נתיב המים היבשתי, ולכן הפליג במעלה הנהר הגדול שנושא כעת את שמו. הוא מצא את המים רדודים מכדי להמשיך מספר ימים לאחר מכן באתר של טרויה, ניו יורק.
עם שובו להולנד דיווח האדסון כי מצא אדמה פורייה ועם ידידותי שמוכן לשתף את צוותו בהחלפה קטנה של פרוות, תכשיטים, בגדים ומוצרים מיוצרים קטנים. הדו"ח שלו פורסם לראשונה בשנת 1611 על ידי עמנואל ואן מטרן, הקונסול ההולנדי בלונדון. זה עורר עניין בניצול משאב הסחר החדש הזה, וזה היה הזרז עבור סוחרים הולנדים לממן משלחות נוספות. סוחרים כמו ארנוט ווגלס שלחו את מסעות ההמשך הראשונים כדי לנצל את התגלית הזו כבר ביולי 1610.
בשנים 1611–1612, האדמירליות של אמסטרדם שלחה שתי משלחות חשאיות למצוא מעבר לסין עם היאכטות Craen ו-Vos, בראשות יאן קורנליס מי וסיימון ווילמס קאט בהתאמה. אדריאן בלוק, הנדריק כריסטיאנסן וקורנליוס ג'ייקובסן מי חקרו, סקרו ומיפו את האזור בין מרילנד למסצ'וסטס בארבע מסעות שנעשו בין 1611 ל-1614. סקרים ותרשימים אלה אוחדו במפה של בלוק, שהשתמשה לראשונה בשם New Netherland. בתקופה זו היה מסחר מסוים עם האוכלוסייה ההודית.
סוחר הפרוות חואן (ג'אן) רודריגז נולד בסנטו דומינגו ממוצא פורטוגלי ואפריקאי. הוא הגיע למנהטן במהלך החורף של 1613–1614, מלכוד עבור פרוות וסחר עם האינדיאנים כנציג ההולנדים. הוא היה התושב הראשון בהולנד החדשה שאינו יליד העיר ניו יורק.
התיישבות ראשונית
עריכהבדומה לצרפתים בצפון, ההולנדים התמקדו בהתעניינותם בסחר בפרוות. לשם כך, הם טיפחו קשרים תלויים עם חמשת האומות של האירוקואה כדי להשיג גישה רבה יותר לאזורים מרכזיים מרכזיים שמהם הגיעו העורות.
ההולנדים עודדו מעין אצולה פיאודלית לאורך זמן, כדי למשוך מתנחלים לאזור נהר ההדסון, במה שנודע כמערכת אמנת החירויות והפטורים. דרומה יותר, חברת סחר שוודית שהייתה בעלת קשרים עם ההולנדים ניסתה להקים את היישוב הראשון שלה לאורך נהר דלאוור שלוש שנים מאוחר יותר. ללא משאבים לביסוס מעמדה, שוודיה החדשה נקלטה בהדרגה על ידי הולנד החדשה ומאוחר יותר בפנסילבניה ודלאוור.
היישוב ההולנדי הקדום ביותר נבנה בסביבות 1613 והורכב ממספר בקתות קטנות שנבנו על ידי צוות ה"טייג'ר" (טייגר), ספינה הולנדית בפיקודו של קפטן אדריאן בלוק, שעלתה באש בעת הפלגה על ההדסון. זמן קצר לאחר מכן, נבנה המבצר הראשון מבין שניים, ועלו מפעלים קטנים או עמדות מסחר, שבהם ניתן היה לנהל מסחר עם אוכלוסיית אלגונקוויה ואירוקואה, אולי ב-Schenectady, Esopus, Quinnipiac, Communipaw ובמקומות אחרים.
בשנת 1617 בנו מתנחלים הולנדים מבצר במפגש הנהרות ההדסון והמוהוק, במקום בו נמצאת כיום אולבני. בשנת 1624, הולנד החדשה הפכה למחוז של הרפובליקה ההולנדית, אשר הורידה את הגבול הצפוני של שלטונה בצפון אמריקה ל-42 מעלות, כהכרה בטענת האנגלים מצפון לקייפ קוד. הנהרות העיקריים של המחוז נהר Zuyd (נהר דרום), נהר Noort (נהר צפון), ו-Versche Rivier (נהר "טרי"). היה צורך בגילוי, תרשימים והתיישבות קבע כדי לשמור על תביעה טריטוריאלית. לשם כך במאי 1624, הגיעו משפחות לפורט אורנג' ובנוטן איילנט (אי המושלים של היום) בשפך נהר הצפון. הם ירדו מהאונייה ניו הולנד, בפיקודו של קורנליס ג'ייקובש מאי, המנהל הראשון של הולנד החדשה. הוא הוחלף בשנה שלאחר מכן בווילם ורהולסט.
ביוני 1625, 45 מתנחלים נוספים ירדו על נוטן איילנט משלוש ספינות בשם סוס, פרה וכבשה, אשר סיפקו גם 103 סוסים, גידים, פרות, חזירים וכבשים. רוב המתיישבים פוזרו לחיל המצבים השונים שנבנו על פני השטח: במעלה הזרם למבצר אורנג', ל"קייביץ הוק" על הנהר ה"טרי", ומבצר וילהלמוס על הנהר הדרומי. רבים מהמתיישבים לא היו הולנדים אלא וולונים, הוגנוטים צרפתים או אפריקאים (רובם כעבדים, חלקם זכו מאוחר יותר למעמד של "חצי חופשיים").
